A truthful Advertising

or For A Different Kind of Eroticism


בגוף שני

אמת בפרסום  למען ארוטיקה אחרת

You are fascinated by the advertising signs.

Gigantic billboards showing you all you can ever desire.

Everyone there is so beautiful - truly beautiful - and if you bathe and dress, perfume yourself and drink like them (they never eat)

you will look alike.


And maybe

in a moment of magic I may manage to absorb a bit of this

Hollywoodean beauty,

that never ages or perishes, gets fat or wrinkled,

like any synthetic material from a good vintage.


A man stands naked in front of mirror and an easel, a bit fat, a bit old, observing and feeling - this is also erotic,

Erotic despite it all.


And I take a piece of charcoal and draw, time and again,

pressing and drawing and smearing,

erasing and touching and drawing once again,

with my hand and fingers and elbow, until the charcoal enter the paper

and merges therewith.


Once in a while you return to the mirror, to the charcoal and the paper,

working and watching how the body dimensions

or some facial features and body parts grow beyond their normal size

acquiring the proportions and texture of those billboards

in black and white,

modest yet certain of this belly and this wrinkle,

my shortsightedness and my semitic nose

right to exist for.


December 1994

תה מוקסם משלטי הפרסומת.

שלטי חוצות שבממדים ענקיים מביעים אליך את כל הנחשק.

שם כולם כל כך יפים - באמת יפים - ואם כמוהם תתרחץ ותתלבש, תתבשם ותשתה (הם אף פעם לא אוכלים)

אז תהיו דומים.


ברגע של קסם אצליח לספוג קצת מהיופי ההוליוודי הזה,

שלא מזדקן ולא מתכלה, לא משמין ולא מתקמט,

ככל חומר סינתטי מבציר טוב.

אדם עומד ערום מול מראה וכן ציור, קצת משמין וקצת מזדקן, מתבונן ומרגיש - גם זה ארוטיקה. למרות הכל - ארוטיקה.


לוקח פחם ורושם פעם לאחר פעם,

לוחץ ורושם ומורח, מוחק ונוגע ושוב רושם,

בכף היד ובאצבעות ובמרפק, כדי שהפחם יכנס אל תוך הנייר

ויתמזג אתו.

מידי פעם אתה חוזר למראה, לפחם ולנייר,

עובד ורואה איך הממדים של הגוף - או חלקי פנים וגוף

גדלים מעבר לגודלם הטבעי

ומקבלים ממדים וטקסטורה של שלטי חוצות

בשחור לבן,

צנועים אך בטוחים בזכות הקיום

של הכרס ושל הקמט,

של קוצר הרואי וגם של האף השמי.


דצמבר 1994

© by Eliahu Diner -