בגוף שלישי

לדעת את המודל

אדם זר נכנס לסטודיו ומתפשט - מדברים.

דברי נימוס, קצת פוליטיקה,

במה הוא עוסק, אצל מי כבר דגמן.

מגלים - או שלא - מכרים משותפים.

עירום הגוף נושא רק את עצמו

והבעת הפנים משקפת את מה שיש,

כי אין דבר זר שמטיל את צלו.

אין פוזה, יש רק תנוחה,

 

וכשהיא נוחה, כשאין מאמץ

והמודל מתכנס אל תוך עצמו,

פניו מקבלות את הבעתן האמיתית,

נותנות ביטוי לרגשותיו.

לפעמים גם לאישיותו.

 

העיניים מביטות במודל.

יד אחת מלטפת את הנייר,

בודקת את גודלו, את הטקסטורה שלו,

ונעצרת במקום ממנו היד השנייה תתחיל לרשום:

מרכז הגוף, קיפול עור מסוים, יד, אצבעות הרגלייםת

או הפנים,

שמעניינות במיוחד כשהגוף ערום.

 

ומתחילים.

רושמים את הרושם,

את הנינוחות, את המבוכה,

את השעמום, את הריכוז.

אבל פתאום עיניו של המודל זזות, בוחנות חזרה, משיבות מלחמהת לובשות מסכה,

מתנגדות לחטיפה.

גוף חי וגוף דומם,

קסם המאמץ וריק האכזבה

לפרש על הנייר את רגע התפיסה.

 

א.ד.

נובמבר 1998

 

 

© by Eliahu Diner - diner.eliahu@gmail.com